<h1>סמ"ק מצוריך סימן רכ"ג</h1>
<h2>דף מו:</h2>
לשפוט צדק דכתיב (ויקרא י"ט) בצדק תשפוט עמיתך, ודרשו רבותינו (שבועות דף ל') שלא יהא אחד מבעלי דינין עומד ואחד יושב ואחד אומר לו דבר כל צרכיך ואחד אומר לו קצר דבריך, וגם בזה יש לאו דלא תלך רכיל פירוש רך לזה וקשה לזה. ודרשו רבותינו עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה, פירוש להק[ד]ים דינןא). ודרשו רבותינו ועמדו שצריכין הבעלי דינין לעמוד אבל אם רצו בית דין להושיב שניהם מושיביןב), ואם אחד תלמיד חכם ואחד עם הארץ לתלמיד חכם מפצירין לישב לעם הארץ אין מפצירין, וקאמ' מחלוקת בבעלי דינין אבל בעידים דברי הכל בעמידה ובעלי דינין נמי לא אמר אלא בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין דברי הכל בעלי דינין ועדים בעמידה והדיינים בישיבה, והני מילי לכתחילה אבל דיעבד שפיר דמיג), ותלמיד חכם לכתחילה מיושב. גם אמרו (ב"ק דף מ"ו) שנזקקין לתובע תחילה כגון שזה תבעו מנה והלה אומר מסרתי לך משכון ואבד שאומר לו שלם המנה תחילה ואחר ישלים הפסד משכונך, ופירשו התוספות (סנהדרין דף ל"ה ד"ה אשרו) וזהו בדין חבלות דאין נותנין זמן לחבלות דאי בדין אחר מאי נפקא מינא הלא יש לו זמן ל' יום, אי נמי כגון שהיו העדים רוצים לילך במדינת הים, אבל היכא דזילי נכסיה דנתבע נזקקין לנתבע תחילה אי נמי אי עדי הנתבע רוצים ללכת ועדי התובע מיושבין. וגם אמר (יבמות דף ק') דין יתום קודם לדין אלמנה ודין אשה קודם לדין איש, ובס"ג (מצות עשה סי' ק"ו) פסק דדין אלמנה קודם לתלמיד חכם ולי נראה דדין תלמיד חכם קודםד) כדאמרינן פרק שני דייני גזרות (כתו' דף ק"ה) גבי רב ענן דהוה קאי דינא דיתמי קמיה אמר האי עשה והאי עשה עשה דכבוד התורה עדיף. וגם ב' תלמידי חכמים ששונאין זה את זה אין יושבין בדין. ומצוה לומר לבעלי דינין אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו, אבל בגמר דין דברי הכל שאין רשאין לבצועה), ופשרה צריכה קנייןו), ופשרה ביחיד. ובכלל זה לדון חבירו לכף זכות שמתוך שידונו לכף זכות שוב אינו חוטא וישוב לבוראו פן יכריע כל העולם לחובה, וכן מעשה במסכת שבת (דף קכ"ז). א) [שני אנשים שתובעים זה את זה מגניבה וגזל של שניהם או מכל דבר הבא בעבירה אין לבית דין ליזקק להם כדאיתא בכתובות לוו המנו בנכסים של אבוה אין נפרעין ומסיק אי איתיה לקמן לא מזדקקינן ליה דקאמר נגודי מנגדינן להו כי אין לנו להתעסק בדין אלא בכשירים שנאמר בצדק תשפוט עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות השתדל [לדונו] יפה, עכ"ל עץ חיים. ב) וכשמקבל טענות והבעלי דינין יושבין מעצמן הוא היה רגיל לאמור להם לישב כדאמר אם רצו להושיב מושיבין כלומר אם רוצים הדיינין לומר להם לבעלי דינים לישב יכולין לישב אבל מעצמן אין יכולים לישב, כדמוכח במסכת שבועות (דף ל'), עכ"ל תשב"ץ (סי' תקי"ד). בשם ר"י מקורביל שאין הדיינין רשאין לצוות לבעלי דינין בציווי בית דין לומר אמת ואינם מחוייבים יותר בעבור ציוויים שאין עליהם על בעלי דינים צווי עד יפסקו הפסק, עכ"ל תו'. ג) מדאמרינן בסנהדרין (דף נ"ו) דיינין שקבלו עדותן שהיו דיינין עומדין כשר גבי מברך השם ומסתמא הוא הדין גבי עדים וגבי דיינין בגמר הדין, עכ"ל. ד) וכל שכן לפני דין עם הארץ. אמרינן בירושלמי (סנהדרין פ"ג ה"ט) שצריך הדיין לשמוע הטענות של בעלי דינין ולשנות טענותם שנאמר (מלכים א' ג') ויאמר המלך זאת אומרת זה בני [החי] וזאת אומרת זה בני החי עכ"ל ס"ג (עשין ק"ו). ה) ומיהו במקום שיש חיוב שבועה ואחר גמר דין מצוה לעשות פשרה, עכ"ל. ו) ופסק ר"י אבל מחילה לא צריך קניין, עכ"ל ס"ג (שם).
